בואו נתחיל מהסוף: כעת כבר ברור שחגיגות ה"מהפך" וקולולו "העם מאס בנתניהו ובחר להציל את הדמוקרטיה הישראלית" היו מופרכים על סף הדלוזיה. בכל הקשור לחלוקת ה"גושים" ותבניות ההצבעה התזוזות היו מינוריות. הדבר היחיד שהשתנה הוא שליברמן שינה את לו"ז כאב הראש שהוא נוהג לעשות לבוס שלו. אבל לזה תכף.
אני כותב "גושים" במרכאות כי המושג הזה עושה מעט מאוד צדק עם האנדרלמוסיה שהיא המפה הפוליטית ביהודית והדמוקרטית. "גוש הימין" מורכב מכוחות שתפיסות היסוד שלהן לגבי המציאות לא ניתנות לגישור, וחשוב לזכור את זה כדי להבין מה קורה סביבנו. בקשת שבין החרדים, המתנחלים, הליכוד חסר המצע וליברמן, ניתן למצוא בערך כל גישה אפשרית לנושאי ליבה כמו מעמד היהדות בישראל, מהי יהדות, מה היא ישראל, ובמובנים מסויימים גם "מהי מדינה". החבילה המקרקשת הזו תמיד עמדה על כרעי תרנגולת, תמיד נתפרה ברגע האחרון ותמיד התפרקה כשמישהו ראה הזדמנות להגדיל את כוחו על חשבון בני בריתו. וכשאני אומר מישהו אני מתכוון בעיקר לחבר שלנו אביגדור שהביאנו עד הלום.
במובן הזה, ההתהפכות של ליברמן על ביבי אינה חדשה כלל ועיקר. להתעלל בבוס לשעבר שלו זה סוג של תחביב של האיש. מאז שאיווט פרש מהליכוד ב97 הוא שימש בעיקר כיצרן משברים קואליציונים סדרתי. מלבד השנים 1997 ו2012 בהם התפטר מכיוון שנפתחו כנגדו תיקים בחשד למרמה והפרת אמונים, התפטר ליברמן חמש פעמים נוספות על רקע חילוקי דעות עם נתניהו. מרבית הפעמים סביב סוגיות אידיאולוגיות שהיו ידועות לו מראש כשנכנס לממשלה. כמה אידיאולוגיה באמת הייתה שם? אתם תגידו לי.
"ברגע שנתניהו החליט לסגור את הגוש עם המפלגות החרדיות והחבורה המשיחית, אנחנו לא יכולים להמליץ עליו", אמר האיש שבמהלך הקריירה הפוליטית שלו ישב כמעט באופן בלעדי עם "המפלגות החרדיות והחבורה המשיחית". מה קרה? זהו? אינך יכול עוד? ההדתה שברה את ליבך אחרי קרוב לשלוש עשורים? שום מהפך ושם נעליים. בחירות 2019 מועד ב' ותוצאותן הן שטיק קלאסי של ליברמן, רק שהפעם יתכן והשטיק קצת יותר מרחיק לכת מבדרך כלל. בעיקר התזמון השתנה: בימים כתיקונם ליברמן מתנהג יפה בעת הרכבת הממשלה, ומפוצץ את החבילה כשהוא מריח חולשה זמנית שעלולה לשחק לטובתו. הפעם הוא לא מבזבז זמן.
החלטתו של ליברמן לא להמליץ על בני גנץ למלאכת הרכבת הממשלה היא יותר מקריצה לנתניהו ולנשיא שהכל עדיין פתוח. הערתו ש"המפלגות החרדיות הן יריב פוליטי ולא אויב. הרשימה המשותפת זה בפירוש אויבים", היא קריצה לציבור שאמורה לרכך את התדהמה כשלבסוף ישב שוב עם נתניהו והחרדים סביב אותו שולחן. הרי הוא הציל אותנו בגבורה מפני הערבים, רחמנא ליצלן.
לצפות כעת בגנץ ובנתנהיו מנסים להתחמק ממנדט הרכבת הממשלה משל היה תורנות הורה מלווה בטיול שנתי של חטיבת ביניים, ודאי גורם לאיווט לדמוע מרוב אושר. אין מה לומר, מבנימין ועד לבנימין לא קם כאביגדור.
אז מה הוא רוצה האיש הזה? ממשלת אחדות חילונית "אפילו בלעדנו בממשלה" כפי שאמר אתמול? פחות. לשבת עם גנץ, כמה סמולנים ופליטי ליכוד בממשלה על חודו של קול ולצאת בוגד בעיני רבים מהבייס שלו? אפילו עוד פחות. ליברמן רוצה, כך נדמה, את אותה ממשלה בה ישב עד כה: ליכוד, "המפלגות החרדיות והחבורה המשיחית" כלשונו, וישראל ביתנו. רק שבא לו לראות את ביבי נחלש עד אז. נחלש עד כדי כך שיוכל לדרוש את כל העולה על רוחו ולקבל אותו, ואם קצת מזל נחלש עד כך שמנדלבליט לא יחשוש מלהעיף את הקוסם בדרך כל בשר. אז תגיע שעתו הגדולה. הליכוד בלי ביבי הוא נחש בלי ראש, ליברמן הוא גם נחש וגם ראש. הוא ישמח, כממלא מקום ראש הממשלה, ובכן, למלא את מקום ראש הממשלה. עד להודעה חדשה אם צריך.
לדעתי ההנ"ל היא תוכניתו. למזלנו תוכניות לא תמיד יוצואת לפועל. עדיין ניתן לקוות שתיאטרון הבובות המקיאווליסטי הזה יתפוצץ לאביגדור בפרצוף. לאור הנסיבות (שימוע, כתב אישום, ספו של משבר חוקתי) יש לגנץ את כל העילות שבעולם להקים ממשלת מיעוט עם תמיכה מבחוץ או איזה שהוא שעטנז עם חרדים + המשותפת עד יעבור זעם. יצלבו אותו על זה, אבל סבבה, שיתרגל.
